<h1>או"ז הלכ' יבום וקדושין סימן תקצ"ה</h1>
<h2>דף כט:</h2>
וכלת בנו וכלת בתו ושלישי בבנו כגון בת בן בנו א"נ בת בת בנו שלישי שבבתו כגון בת בת בתו א"נ בת בן בתו ושלישי בבן אשתו כגון בת בן בנה של אשתו א"נ בת בת בנה של אשתו ובבת אשתו כגון בת בת בתה של אשתו א"נ בת בן בתה של אשתו ורביעי שבחמיו דהיינו אם אם חמיו ורביעי שבחמותו דהיינו אם אם חמותו כל אלו הן שניות שגזרו בהן חכמים כדמפ' תלמודא פ' כיצד [שם] אבל אם חמיו ואם חמותו הוה ערוה מן התורה לדברי הכל. ר' עקיבה ור' ישמעאל בחמותו לאחר מיתה פליגי בפ' אלו הן הנשרפין [ע"ו ע"ב]. וקיי"ל כרב דאמר [כ"א ע"א] ארבע נשים יש להם הפסק ונקט רב בידי' תלת אשת אחי האם מן האב ואשת אחי האב מן האם וכלתו. פי' דלא אסרו לא אשת אחי אם האם מן האב ולא אשת אחי אבי האב מן האם ולא כלת בת בתו אבל כלת בנו ובן בנו אסורה עד סוף כל הדורות. ואית' נמי דזעירי דהוסיף אשת אבי אמו דיש לה הפסק דלא אסרו אשת אבי אבי אמו. ומסתברא דאשת אחי אם האם מן האם יש לה הפסק מכש"כ דהא ליכא צד אב. ושניות דר' חייא נמי מסתבר' דאין להם הפסק דהואיל ולא אפשיטא אזלי' לחומרא ואסור בכל יוצא חלציו של בנו עד סוף כל הדורות. וכן בבתו וכן באם אם חמותו ובאם אם חמיו אסור עד העולם. וכן באם אמו ובאם אביו ובאשת אבי אביו אין להם הפסק ואסור בהם עד סוף כל הדורות. [כ"א ע"ב] אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו. לכאורה מוכח בהחולץ גמ' החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' [מ' ע"ב] דלית הלכת' כאמימר, דמסיק התם והא אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו אמימר מוקים לה בבר ברא דסבא מדקאמ' אמימר מוקים לה משמע הא לדידן לית לן דאמימר. מיהו אין זה ראי' דה"נ אמר פ' הגוזל קמא [ק' ע"א] הא את הוא דאמרת מאן דאין דינא דגרמי ר' מאיר מאי לאו ר"מ ולא סביר' לן כוותי' לא ר"מ וס"ל כוותי', ה"נ הכא אמימר מוקי לה וס"ל כוותי' וכן פר"ח דהלכה כוותי' וכן פסק בשאילתו' דרב אחאי דהלכה כאמימר. וקיי"ל פ' ארבעה אחין דמותר אדם באחות חמותו דתנן [כ"ו ע"א] היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה אסור בה ומותר באחות' והשני אסור בשתיהן ואמר בגמ' [כ"ח ע"א] קס"ד דנפלה חמות תחל' ואמאי ליקום חתן לייבם הך דאינה חמות וכו'. [כ"א ע"א] ת"ר מותר אדם באשת חמיו ובאשת חורגו. ירושל' [יבמות פ"ב ה"ד] אשת חמיו ואשת חורגו מותרת ומפני מה אסורה מפני מראית העין. וא"ת [תורה] פי' אם לבך נוקפך לומר שאסורות מן התורה ע"י שום דרשה הרי דוד נשא רצפה בת איה שנאמר ואתנה לך את בת אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך משמע לי' ששאול קידש רצפה בת איה דאם היתה פלגש לא היתה ראויה. וכבר הי' מעשה באחד שרצה לישא אשת חמיו ואסר עליו ר"ת זצ"ל. ותו אמר [שם] חורג וחורגת שגדלו בבית [אחד] אסורין מפני מראית העין ר' חנניא [ברי' דר' אבהו] אמר יסבון באתר דלא חכמין לון ופליג אתלמוד דידן וליתא אלא הלכה למעשה כההיא דפ' כהן משוח בסוטה [נ"ג ע"ב] דא"ר יצחק א"ר יוחנן חורגה הגדילה בין האחין אסורה לינשא לאחין משום מראית עין דמתחזי' כאחתייהו ולא היא קלא אית לה ויכולין להנשא זה לזה אפי' במקום שמכירין אותן. ואפשר דפליג נמי תלמוד דידן אהא דאסר בירושל' אשת חורגו משום מראית העין. מיהו מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק זצ"ל כתב בשם רבינו יצחק [בר שמואל] זצ"ל דההיא דירושל' כגון שהחורג הוא לבדו בבית אחד וטועים עכשיו לומר שהוא בנו ולית לי' קלא אבל כשגדילים בבית אחד אז אית להו קלא ושרי.
ואסור אדם בשומר' יבם של אביו כדאמ' פ' נושאין [צ"ז ע"א] ורבנן מבעי' להו לא יגלה כנף אביו לכדרב ענן דאמ' רב ענן אמר שמואל בשומר' יבם של אביו הכתוב מדבר ומאי כנף אביו הראוי לאביו. והלכה כרבנן כדפריש' לעיל דאין הלכה כר' יהודה דאסר אנוסת אביו ומפות' אביו. וכ"כ בספר המקצועו' דליתא לדר' יהודה. ואסור אדם באשת אביו מן האירוסין כדתנן פ' ד' מיתות [נ"ג ע"א] הבא על אשת אב חייב עלי' משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו בין מן האירוסין בין מן הנישואין. ודוקא שקידש אביו אשה הראוי' לו שיש לו בה הויה דאפי' היא עליו חייבי לאוין חייבין עלי' משום אשת אב שהקידושין תופסין בחייבי לאוין אבל אם אביו קידש חייבי כריתו' וחייבי מיתות ב"ד שאין קידושין תופסין בהם אינה אשת אביו ולא מחייב עליה. ואסור אדם להחזיר גרושתו משנתארס' לאחרים כדכתי' לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ותניא פ"ק [י"א ע"ב] ר' יוסי בן כיפר אומר משום ר' אלעזר המחזיר גרושתו מן הנישואין אסורה מן האירוסין מותרת שנאמר אחרי אשר הוטמאה וחכ"א אחת זו ואחת זו אסורה אלא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמא' לרבות שוטה הנסתרה וכתב רבינו יצחק אלפס וקיי"ל כרבנן דאמרי בין מן הנישואין בין מן האירוסין אסורה ואם החזיר הולד כשר היא תועבה ואין בניה תועבין וה"מ ישראל אבל כהן הולד חלל עכ"ל וכן פי' ר"ח דהלכה כחכמים. וכן מוכח ס"פ המגרש בגיטין [פ"ט ע"ב] גבי ההיא דשלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדינו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקידשה קידושי תורה מהו שלח להו תצא והעמידו דבר על בירור וכו' עד לא העמידו דבר על בירור מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא מ"ט גזירה שמא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין. ור"פ האשה רבה [פ"ט ע"א] מסקנא כחכמים. חמשים וחמשה נשים אסורות בתו מאנוסתו ובת בנו מאנוסתו ובת בתו מאנוסתו ובתו מאשתו בת בתו ובת בנו ובת אשתו שאינה בתו ובת בנה ובת בתה ובת אנוסתו שאינה בתו ואם אנוסתו ואחות אנוסתו וחמותו ואם חמותו [אם חמיו אחותו מאביו] ואחותו מאמו ואחותו מאביו ומאמו ואחותו מאנוס' אביו אחו' אביו מן האב ואחות אביו מן האם אחות אמו מן האב [אחות אמו מן האם] ואחות אשתו מן האב ואחות אשתו מן האם אשת אחיו מן האב שיש לו זרע ואשת אחיו מן האם אפי' אין לו זרע ואשת אחיו שלא הי' בעולמו וכלתו אמו [ואשת אחי האב מן האב] ואשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב ואשת אחי האם מן האם כלת בנו כלת בתו בת בן בנו בת בת בנו בת בת בתו בת בן בתו בת בן בנה של אשתו [בת בת בנה של אשתו בת בת בתה של אשתו בת בן בתה של אשתו] אם אם חמיו אם אם חמותו [אם אמו אם אביו אשת אבי אביו אשת אבי אמו] אשת חמיו ואשת חורגו שומרת יבם של אביו [אשת אביו מן האירוסין] גרושתו משנתארסה הרי אלו חמשים וחמשה נשים שאסורות יש מהם מדרבנן ויש מהם שיש להן הפסק כדפריש' לעיל. ויש מהן חייבי לאוין כגון שומרת יבם של אביו ומחזיר גרושתו משנתארסה. ויש מהן חייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד.
שניות מדברי סופרים וחייבי לאוין תפסי בהו קידושין חייבי כריתות ומיתות ב"ד לא תפסי בהו קידושין. ואע"ג דאשכחן דסתם לן תנא כר"ע פר"ג [נ' ע"א] דתנן [חלץ] ועשה מאמר כו' ואמר רב יהודה אמר רב [נ"ב ע"ב] זו דברי ר' עקיבה וכן המסקנא התם דר"ע היא, אפ"ה אין הלכה כר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין כדמוכח פ' הי' מביא בסוטה [י"ח ע"ב] דאמר רב המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ממאי מדקתני שומרת יבם וכנוסה אא"ב אסורה משו"ה מתני בהדה אא"א לאו אסורה היכי מתני עמה והתנן זה הכלל כל שאלו תבעל לא תהא אסורה לו לא הי' מתנה עמה אמרי במערב' לית הלכתא כרב המנונא אלא הא דקתני שומרת יבם וכנוסה הא מני ר' עקיבה היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ומשוי לה כערוה. הא למדת דאין הלכה כר"ע וכן פי' ר"ח דליתא לדרב המנונא ומינה דליתא לדר"ע. ופ' כיצד [כ' ע"א] פריך סתמא דתלמודא א"ה חייבי לאוין נמי הא רבי רחמנא יבמתו ומה ראית מסתבר' חייבי לאוין תפסי בהו קידושין חייבי כריתות לא תפסי בהו קידושין. ופ' האומר בקידושין [ס"ח ע"א] פרכי' א"ה שאר חייבי לאוין נמי פי' נילף מיבמה דלא תפסי בה קידושין אמר ר"פ חייבי לאוין (נמי) בהדי' כתיב בהו כי תהיין לאיש שתי נשים [וכו'] וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום אלא אהובה אהובה בנישואיה שנוא' שנואה בנישואיה וקאמר רחמנא כי תהיינה פי' לומר דחייבי לאוין תפסי בהו קידושין ור"ע מוקי לה באלמנה לכ"ג ולא קיי"ל כוותיה אלא כסתם מתני' דפ' האומר [ס"ו ע"ב] קיי"ל דתנן כ"מ שיש קידושין ויש עביר' הולד הולך אחר הפגום שבשניהם ואיזו זו זו אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין. אלמא שהקידושין תופסין בחייבי לאוין. מיהו יבמה לשוק אע"פ שהיא חייבי לאוין צריך לדקדק אם קידושין תופסין בה. דאמר רב יהודה אמר רב [יבמות י"ג ע"ב] מנין שאין קידושין תופסין ביבמה שנא' לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר לא תהי' בה הויה לזר לחוץ וב"ש נפקא להו מלאיש זר.
וחייבי כריתות ומיתות ב"ד לא תפסי בהו קידושין כדתנן בהאומ' [ס"ו ע"ב] כל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה קידושין על אחרי' הולד ממזר ואיזו זו זה הבא על אחת מן העריות שבתורה וילפי' לה בגמרא מאחות אשה. ובהא ליכא מאן דפליג אפי' ר' יהושע דאמ' פ' החולץ [מ"ט ע"א] אין ממזר מחייבי כריתות מודה שאין קידושין תופסין בחייבי כריתות כמו שהוכיח רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל מההיא דהחולץ [מ"ד ע"ב] דאמר רבב"ח א"ר יוחנן הכל מודים בעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל שהולד ממזר ומפרש מאן הכל מודים שמעון התימני דאע"ג דאמר שמעון התימני אין ממזר מחייבי לאוין ה"מ חייבי לאוין דתפסי בהו קידושין אבל הני כיון דלא תפסי בהו קידושין כחייבי כריתו' דמי, ומדלא קאמ' מאן הכל מודים ר' יהושע דאע"ג דאמר ר' יהושע אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד בעכו"ם ועבד מודה דלא תפסי בהו קידושין כאשת אב דגמר מינה רבי יהושע ס"פ החולץ [מ"ט ע"א] חייבי כריתות דלא הוה ממזר לא דמו לאשת אב דתפסי בה קידושין, משמע דר' יהושע סבר דחייבי כריתות לא תפסי בהו קידושין וה"נ משמע דתנן חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן ואי חייבי כריתות תפסי בהו קידושין לר' יהושע א"כ יצטרך בחייבי כריתו' חליצה כדאמ' פ' כיצד [כ"ג ע"א] מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קידושין ולהכי בעו חליצה חייבי כריתו' לא תפסי בהו קידושין ולהכי לא בעו חליצה, ור' יהושע לא פליג אמתני' דפ"ק ותו דאמר בפלוגתא לא קא מיירי וה"נ משמע ס"פ ר"ג [נ"ג ע"א] דמסיק בשלמא לר' יוחנן אצטריך לאשמעינן דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין אלא לרשב"ל אצטריך לאשמעינן דאין קידושין תופסין בחייבי כריתו', אלמא מילתא דפשיט' לי' הוא לכ"ע וה"נ מוכח פ' ד' מיתות גמרא הבא על האם [נ"ג ע"א] דקאמר ר' יהודה אם לא היתה אמו ראוי' לאביו אינו חייב אלא על האם בלבד ודייק אי בחייבי מיתות וכריתו' מכלל דלרבנן מחייב תרתי והא לאו בני הויה נינהו ומוקי לה בחייבי לאוין ור' יהודה סבר לה כר"ע, משמע להדיא דלא משכח תנא דסבר דחייבי כריתו' תפסי בהו קידושין וכן הי' מדקדק רבי' יהודה ב"ר יצחק זצ"ל מפ"ק [י' ע"ב] דמסיק איתיבי' ר' יוחנן לרשב"ל החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחין בשלמ' לדידי דאמינא חייבי לאוין נינהו מש"ה צריכה חליצה מן האחין אלא לדידך דאמרת חייבי כריתות נינהו אמאי צריכה חליצה מן האחין, ואי ר' יהושע סבר חייבי כריתות תפסי בהו קידושין לימא לי' הא מני ר' יהושע היא דאמר חייבי כריתות תפסי בהו קידושין ועולין לחליצה אלא ש"מ דמודה ר' יהושע דלא תפסי בהו קידושין. ונדה אע"ג דחייבי כריתו' היא תפסי בה קידושין כדאיתא ס"פ החולץ [מ"ט ע"ב] ור"פ אלו נערות [ל' ע"א] ובפ' האומר [ס"ח ע"א] דאמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר דאמר קרא ותהי נדתה עליו ואפי' בשעת נדתה תהא בה הויה. הלכך כל חייבי לאוין תפסי בהו קידושין וכל חייבי כריתות לא תפסי בהו קידושין, לבד מנדה וסוטה דתפסי בהו קידושין. הלכך אם קידש חייבי לאוין צריכה גט מה"ת ואם קידש חייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד אין צריכה גט אפי' מדרבנן. והיכא שנשא חייבי כריתות יש שצריכות גט מדרבנן כדתניא פרק האשה רבה [צ"ד ע"ב] כל העריות שאמרו אינן צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנשאת ע"פ ב"ד כדמפרש התם בר"פ [פ"ח ע"ב] דא"ר הונא גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א"א יוצאה בלי גט. ור"ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשה פי' שאם נשא אשת אח ואחות אשה שצריכה גט ומסקנא דהתם דמתני' רבי עקיבה היא. והאי דקאמ' ר' עקיבה דאשת אח ואחות אשה בעיין גט היינו דוקא שנשא ארוסת אחיו או אחות ארוסתו דאיכא למטעי ולמימר דתנאי הי' בקידושין אבל נשואת אחיו ואחות נשואתו מודה ר' עקיבה דלא בעיא גט וז"ל רבינו יצחק אלפס זצ"ל שכתב התם אבל בנישואין דליכא למימר תנאי ה"ל בנישואין לא א"ר עקיבה דצריכה הימנו גט הלכך הויא מתני' כוותי' וכיון דמתני' כוותי' הלכתא כוותי'. וחזינן מאן דכתב כל האסורות לאדם איסור ערוה ובא עליהן א"צ הימנו גט חוץ מאחות אשתו ואשת אחיו ואשת איש שנשאת ע"פ ב"ד מפני שיש להן היתר אחר איסורן גזירה שמא יאמרו בהיתר נשאת ויוצאת בלא גט ולא קמפליג בין נישואין לקידושין ואנן כתבינן מאי דסבירא לן ע"כ לשונו. ירושלמי [יבמות פ"ב ה"ד] תני בר קפרא מוסיף אם אבי אמו ואם אבי אביו לאיסורא.
מותר אדם באלמנת בעל אמו ובבתה והא דפריך תלמודא פ' כיצד [כ"א ע"א] א"ה אשת חמיו נמי תימא אני מותרת לך ובתו אסורה לך דמשמע שאסור אדם בבת אשת בעל אמו, התם מיירי כגון שנשא בת אלמנת בעל אמו שאסור באחותה משום אחות אשתו והיינו דקא מסיק דלא פסיק' ליה שאינו אסור בה אלא בחייה אבל לאחר מיתת אשתו שריא אחותה. הלכך מותר אדם באלמנת בעל אמו ובבתה באחותה ובאמה. ומותר אדם באנוסת אביו ומפותת אביו וליתא לדר' יהודה. ומותר באנוסת בנו ומפותת בנו. ומותר מן התורה באחותו מאביו שהוליד משפחה ונכרית, אלא שלבי מגמגם אם יש לגזור בה מדרבנן. ומותר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו כדפריש' לעיל דהלכה כאמימר. ומותר אדם באחות בתו מאנוסתו ובאנוס' אחיו כדפי' רש"י גבי ההיא כיון דבתו באונסין משכחת לי'. וחורג וחורגת שגדלו בבית א' מותרים זה בזה כדפי' לעיל. ירושלמי אחי אמו מותר באשתו דהיינו אלמנת בן אחותו שמותר' ובבתו דהיינו בת בן אחותו נושא אדם אשת בן אחיו ואשת בן אחותו ובת אחיו ובת אחותו. וז"ל ספר המקצועו' אם חמותו ערוה אחותה מותרת. אם חמיו ערוה אחותה מותרת. מותר אדם באם אשת אחיו מאביו ובאם אשת אחיו מאמו ובאם אשת בנו ובאם אנוסתו לאחר מיתה ובאחו' אנוסתו לאחר מיתה ובאם אשת אחיו שלא הי' בעולמו ובאם כלתו ובאם אשת אביו ובאם אשת אחי אביו. ובאם בת בנה של אשתו שהיא אשת חורגו ואי אתה יכול לומר אם אם חמותו ואם אם חמיו ואם חמות אמו ואם אמו ואם אחות אביו מפני שהן שניות ואי אתה יכול לומר אמותיהן של שאר עריות מפני שהן עריות. מותר אדם באחות אם אמו ובאחות אם אביו ובאחו' אשת האב מן האם ובאחו' אשת אחי האם מן האב ובאחו' רביעי' שבחמיו ובאחו' רביעי' שבחמותו ואי אתה יכול לומר אחות שלישי' שבבתו אחות שלישי' שבבנו (ובאחו' שלישי' שבבתו) ובאחו' שלישי' שבבנה של אשתו ואחות שלישי' שבבתה של אשתו מפני שהן שניות עד כאן לשון המקצועות.
